עו”ד דורון לוי

מיסוי בינלאומי עוסק בקביעת חבות המס כאשר יש פעילות, הכנסה או נכסים שקשורים ליותר ממדינה אחת. זה רלוונטי לשכירים ברילוקיישן, עובדים מרחוק, עצמאים שמספקים שירותים לחו"ל, משקיעים בנדל"ן מעבר לים, בעלי חשבונות בנק זרים וחברות שפועלות בשווקים בינלאומיים. המטרה היא להבין מראש מי המדינה שממסה, באיזה שיעור, ומה חובת הדיווח כדי להימנע מכפל מס, קנסות והפתעות.

כפל מס מתרחש כששתי מדינות טוענות לזכות למסות את אותה הכנסה. זה קורה לרוב בגלל שני עקרונות מקבילים: מדינת התושבות רוצה למסות על הכנסה כלל עולמית, ומדינת המקור רוצה למסות הכנסות שנוצרו בתחומה. בלי תכנון נכון, אדם או חברה עלולים לגלות שהם חייבים מס בשתי המדינות על אותו רווח, או לכל הפחות חייבים להתמודד עם מנגנוני זיכוי ודיווח מורכבים.

אמנה למניעת כפל מס היא הסכם בין שתי מדינות שמסדיר מי זכאית למסות סוגי הכנסה שונים ובאיזה אופן. האמנה יכולה לקבוע זכות מיסוי בלעדית למדינה אחת או זכות משותפת עם הגבלת שיעורי המס, והיא כוללת כללים שמקטינים כפילות באמצעות זיכוי מס או פטור. חשוב להבין שהאמנה לא "מבטלת מס" אוטומטית, אלא קובעת מסגרת כללים שצריך ליישם נכון.

זיכוי מס זר אומר שמס ששולם במדינה אחרת עשוי להיות מוכר בישראל עד תקרה מסוימת, כך שלא תשלמו כפול, אך ייתכן שתידרשו להשלים הפרש אם המס בישראל גבוה יותר. פטור, לעומת זאת, משמעותו שהכנסה מסוימת לא תחויב בישראל (בכפוף לתנאים). ההבדל הזה משנה מאוד בתכנון: לעיתים הזיכוי לא מכסה את הכול, ולעיתים יש דרישות תיעוד והוכחה כדי לקבל אותו.

ניכוי מס במקור הוא מס שנוכה כבר בעת התשלום במדינת המקור, למשל על דיבידנד, ריבית או תמלוגים. גם כשיש אמנה, לעיתים עדיין ינכו מס, רק בשיעור מופחת. אם לא מסדירים מראש אישורי תושבות וטפסים נדרשים, עלול להיות ניכוי גבוה מהנדרש, ואז נתקעים בתהליך החזר מס ארוך ומסורבל.

תושבות של אדם נקבעת בעיקר לפי מבחן "מרכז החיים": היכן הבית הקבוע, המשפחה, העבודה, הנכסים, החשבונות והקשרים היומיומיים. ימי השהייה בישראל הם נתון חשוב שמחזק או מחליש טענות לתושבות, אבל הוא לא תמיד המבחן היחיד. בפועל, הרשויות בוחנות תמונה כוללת לאורך זמן, ולכן עקביות ותיעוד הם קריטיים.

במחלוקות על תושבות, מה שקובע הוא לא רק הסיפור, אלא גם היכולת להוכיח אותו. חוזי שכירות, חוזה עבודה, רישום ילדים למסגרות, ביטוחים, העברת חשבונות, סגירת זיקות בישראל או יצירת זיקות בחו"ל, כל אלו יכולים להכריע את השאלה איפה מרכז החיים בפועל. תושבות נבחנת כרצף, ולכן תיעוד שמראה שינוי אמיתי ועקבי הוא נכס משמעותי.

תושבות של חברה נקבעת בעיקר לפי מקום הניהול והשליטה בפועל, לא לפי מקום הרישום. כלומר, אם החלטות מהותיות מתקבלות בישראל, הנהלה פועלת מישראל, וישיבה של דירקטוריון מתקיימת בפועל בישראל או על ידי מנהלים מישראל, קיימת אפשרות שהחברה תיחשב תושבת ישראל לצורכי מס. זה סיכון נפוץ אצל בעלי שליטה שמקימים חברה זרה אך ממשיכים לנהל אותה מישראל ביומיום.

בגדול, מיסים בישראל מוטלים על שלושה צירים: הכנסה, רווחים וצריכה. מס הכנסה על שכר ורווח מעסק, מס חברות על רווחי חברות, מס רווחי הון על השקעות וניירות ערך, מיסוי מקרקעין כמו מס רכישה ומס שבח בנדל"ן, ומע"מ על עסקאות. בנוסף קיימים מסים עקיפים כמו מכס ובלו. ההשלכות משתנות מאוד כשיש זיקה לחו"ל, כי ייתכן שתידרשו לדווח גם על הכנסות ונכסים מחוץ לישראל.